<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שלישי שער ששי</h1>
<h2>דף כט:</h2>
המורייס של גוים אסור. ולמה אסרוהו, מפני שמערבין בו יין. ולא אמרו אלא בשלישי שהוא כחוש, אבל הנסחט ראשון ושני מותר, מפני ששמן הוא ואין נותנין בו יין. המורייס לא נאסר לחלוטין בכל זמן ובכל מקום, אלא במקומות שהיין בהן בזול יתר מן המורייס, אבל במקומות שהיין ביוקר מותר, בידוע שלא יזיק בנכסיו מדעת לערב היקר בזולל וימכור בדמי מי שהוא בזול. הביאוהו ממקום שהיין ביוקר למקום שהוא בזול אסור. מעשה היה בגוי שהביא ספינה טעונה מורייס לעכו ממקום שהיה שם היין בזול ולא אסרוהו והושיבו עליה שומרים בעכו, לא אסרוהו מפני שבמקום שנעשה ושבא משם היה היין ביוקר יותר מן המורייס, והושיבו עליו בעכו שומרים שמא יערבו בו עכשו, שהיין בעכו בזול יותר מן המורייס. ויראה לי שמכאן אנו למדין שבמקומות שהדבר ידוע שאין מערבין בו יין נקח מכל אדם, שהרי לא נאסר לגמרי, והרי חזר הכל כראשון וכשני שבזמנן. וכן מפקידין ושולחין אותו על ידי גוי, שאין הגוי נותן אל דעתו לסלק מורייס וליתן יין, שהרי לא ידע שהיין יפה למורייס, ואם בא לסלק ולהחליף, מים הוא נותן. ולא יהא חמור מפקיד מלוקח מן הגוי, וליקח מן הגוי עכשו מותר כמו שבארנו.
גבינה של גוים אסורה. והרבה טעמים נאמרו באיסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה, ומפני שטחין פניה בשומן חזיר, ומפני שמערבין בה חלב טמא. ואע"פ שחלב טמא אינו עומד אעפ"כ יש לחוש שמא נשאר מן החלב הטמא בתוך נקבי הגבינה. החמאה שלהן אסורה גם כן מן הטעם הזה. ואפילו בשלו אותה אסורה, ואין אומרין בידוע שהלכו צחצוחי חלב טמא שבה, שאם אתה אומר כן אף חלב שחלבו גוי שאסרוהו מפני התערובת של חלב טמא יהא מותר לגבן ממנו גבינה או לעשות ממנו חמאה ויבשל עד כדי שילכו צחצוחי חלב טמא באומד, אלא מכאן אתה למד שאין לה היתר לעולם, לפי שכל דברים אלו הלכו בהן לחומרא להתרחק מאיסורי גוים. ומי שהתיר החמאה לאחר בישול לא נראו דבריו כלל. מקומות שידוע מנהג הגוים שבהן שאין מערבין לעולם חלב טמא וחלב טהור, שמאוס הוא להן, וכן ידוע שנהגו לאסור לטוח פניהם בשומן חזיר, כגוים הללו שאוכלין גבינה בימי תעניתם ואסור להן לאכול בשר באותן הימים, וכן ידוע שאין מעמידין בעור קיבה אלא בציצי הפרחים, אפילו כן אסור לאכול גבינה של גוים; לפי שדבר זה יראה שנאסר במניין כמו היין, וכל דבר שנאסר במניין אע"פ שאסרוהו בטענה ובטלה הטענה האיסור במקומו הוא עומד.
<h2>דף לה:</h2>
חלב שחלבו גוי אסור כמו שאמרנו, חוששין שמא ערב בתוכו חלב טמא. לפיכך אם היה חולב בבית וישראל יושב בחוץ, אם ידוע שאין דבר טמא בעדרו מותר, ואפילו אין ישראל רואהו בשעה שהוא חולב. היה דבר טמא בעדרו וישראל יושב בצד העדר, והגוי חולב לצורך ישראל ויודע שחלב טמא אסור לישראל, אע"פ שאין ישראל רואהו כשהוא יושב, אם רואהו כשהוא עומד מותר, מתיירא הוא שמא יעמוד ויראהו.
<h2>דף לח:</h2>
כבשים של גוים שדרכן לתת לתוכן יין לפעמים, אע"פ שאינו ידוע שכולן נותנין לתוכן יין, אסורין באכילה. ואע"פ שסתם יינן אינו אסור אלא מדבריהן, אסרו בספקו. הרחק הוא שעשו להתרחק מתבשיליהן וכבשיהן של גוים. כבשין שבידוע שכולן נותנין לתוכן יין, אע"פ שאינו ידוע שנתנו לתוך אלו ממש, אסורין בהנאה כאילו ודאי נתערב לתוכן יין. ויש מי שאומר שכולן אסורין בהנאה, לפי שהיין שבתוך אלו מכשיר את כולן והרי אלו כאילו היין שבהן עיקר, ולפיכך כולן אסורין בהנאה. ויש מרבותי ז"ל שהורו שיימכרו כולן חוץ מדמי היין נסך שבהם. וכיצד משערין אותו ואנו לא ידענו כמה נתנו בהן, אומדין כמה דרכן לערב בכיוצא באלו, ויימכרו חוץ מדמי אותו יין שאנו אומדין שנתנו בהן. ויראה לי שזהו עיקר.
<h2>דף לט:</h2>
הזתים שהגוים כובשין אותן מותרין ואפילו באכילה, ואפילו הרפויים הרבה שאם תאחזנו ותשמט גרעינתו מותרין, ואין חוששין שמא זלפו עליהן יין, אלא שמנם הוא שרבה עליהם ומחמת כך רפויים הם.
